עבור עו״ד אלון לב, הכתיבה אינה רק מקצוע, כי אם דרך חיים. מדי יום, מפרסם עו״ד לב, פוסט קצר לאלפי עוקביו, במגוון נושאים, החל מהתרחשויות שקרו זה עתה בחייו האישיים והמקצועיים וכלה בזכרונות רחוקים מתקופת ילדותו, טבולים בהומור, ציניות והרבה חוכמת חיים.
ערב לפני אחרון במלון, אחרי שבוע של פינוקים, מקצה לקצה צוות עובדים עם תודעת שירות, באמת יוצאת מהכלל, דואגים לכל פרט, ועונים ׳בוודאי׳ או ׳זה הכל ?׳ לכל מה שתבקש אני יושב לי בלובי ופתאום מגיע המלצר הקבוע מחוף הים, סיים עוד יום עבודה קשוח ובא להעביר כרטיס, בחדר המנהל ניצלתי את ההזדמנות, שכל הכוכבים ככה הסתדרו, לומר למנהל שיש לו עובדים, באמת אחד אחד, אבל הבחור הצעיר הזה, הוא ליגה אחת מעל כולם טפחתי לו על השכם ואמרתי לו ׳נתראה מחר בים…׳ והוא חייך ואמר- ׳מחר זה היום החופשי שלי׳ והלך.
עו״ד אלון לב
היום בארוחת הצהריים הרגשתי שנתקע לי קוץ קטן של דג, בגרון בפעם האחרונה שזה קרה לי, לקח לי חודשים להיפטר ממנו, ככה שהפעם החלטתי להקדים תרופה למכה, ולאכול קצת לחם בגדול, אני די נמנע מלחם, מטעמי משקל, אבל אם חייבים אז חייבים וישר ניגשתי לעמדת הלחמים במלון במקרה עמד שם מתחת למגבת, לחם שחור טרי, כמו של פעם, אז חתכתי לעצמי חתיכה הגונה וחזרתי לשולחן בדרך, קלטתי קערת חומוס בינוני, לא כמו של הארץ, וחשבתי שאם כבר שוברים דיאטה, אז עד הסוף טפטפתי על החומוס כמה טיפות של טבסקו, כי חריף זה החיים, התפלקו לי פנימה זית אחד וחתכת מלפפון חמוץ ונתתי ניגוב עולם.
עו״ד אלון לב
העצים בכפר-נופש סביבנו, מפוצצים בצרצרים זכרים מצרצרים ביום, מצרצרים בלילה, עובדים קשה כדי לייצר לנו אווירה פסטורלית, ולא מפסיקים לתת עבודה אחד מהם מת בלילה מרוב עייפות, ובמקום לחלוק לו כבוד אחרון, באו הנמלים, ובשקט-בשקט פתחו לו בופה, על הראש ומה המוסר השכל ? לא משנה איך הולך הסיפור, הזכר יכול להיות עצלן או חרוץ ואפילו מת, תמיד תמיד תמיד, הנקבה תאכל לו את הראש 🦗
עו״ד אלון לב
היום שכרנו 3 סירות מרוץ, וקרענו את הים שטנו בתוך מפרצים בצבע טורקיז, עגנו בחופים אקזוטיים, על קו החוף ולעת ערב חזרנו עם הסירות למעגן הגברת בחברת ההשכרה שאלה למה הסירה שלי חזרה ככה עם פיצוץ בדופן הסירה, ואחי הסביר לה שזאת בסך הכל ׳נשיקה׳, הסירה שלו נישקה את הסירה שלי וזאת התוצאה כנראה שמשהו בתרגום מעברית לאנגלית ליוונית מדוברת, לא ממש צלח, והטענות למעשה אהבה בין הסירות, פשוט נדחה על הסף היא אמרה שאם התאונה היתה בין סירה שלה לסירה של חברה אחרת, היא היתה מפעילה אינשורנס, אבל כאן שתי הסירות שלה, וזה כבר ביג-פרובלם וצריך לשלם ישבתי מהצד והקשבתי לשניהם מתווכחים הלוך-ושוב, ובסוף התערבתי אמרתי ׳איטז-דה-סיים-אינשורנס׳ ושוחררנו לחופשי נשיקה עאלק.
עו״ד אלון לב
כשארזתי לטיול, לא חשבתי קדימה יותר מדידחפתי כמה טי-שירטים ובגד ים לשקית רב-פעמית, וזרקתי הכל למזוודהאממה, נחתנו בריזורט של הביוקר, כולם מתוקתקים, מכף רגל ועד ראש, בבוקר בביקיני וחוטיני, ובערב בשמלות מחוייטותורק אני קם בבוקר, פותח מזוודה, זורק עלי מכל הבא ליד, כובע וחולצת מים ומשקפי-שמשוהשקית הכי יוקרתית בסביבה.
עו״ד אלון לב
יש אנשים כמוני, שלא רגילים לצאת לחופש, אלא לקום מוקדם בבוקר, וישר לתת עבודהכבר 3 ימים שלמים, שאני כמו דג מחוץ למים, לא עובד, לא מכניס יורו, ובנוסף הילדים מבזבזים בלי הפסקהוהנה במקרה שמעתי עכשיו זוג ישראלים, שביקשו מהפקידה שתזמין להם מונית ספיישל, מהמלון לשדה התעופהשאלו ׳כמה עולה ?׳ והיא ענתה ׳110 יורו׳, למרות שזה בקושי חצי שעה נסיעה…אמרתי לעצמי, גם ככה משעמם לי, ובמילא שילמתי על רכב שכור שעומד בחוץ בחניה, אולי נסגור איתם על 100 יורו מזומןואולי נדוג בשדה נוסע, למלון בחזרה.
עו״ד אלון לב
יושב עם יפה במסעדה במלון ומתלבטים ביחד על עיקריתבשר אנחנו לא אוכלים בחו״ל, וצמחוני זה לחלשים, ככה שהחלבון הצטמצם רק לדגים, שזה או סלמון או דניס, אבל לך תדע מה עדיף ?!יותר מעשרים שנה ביחד, הקמנו בית, משפחה וילדים, ככה שמילה זו מילה זו מילה, ואפשר גם לחלוקאז בקשתי מהמלצר את הדג ששוחה עם הזרם בשבילה ואת זה ששוחה נגדו בשבילי, וסיכמנו בשקט ביננו להתחלק בהכל, ככה שגם אם מנה אחת תצא גרועה, שנינו נצא מרוציםהגיעו הדגים, הגברת טעמה קצת משניהם, וחיסלה כל אפשרות לעסקה… לך תסמוך על דגים.
עו״ד אלון לב
כל החיים כשהייתי יוצא לחופש, תמיד הייתי מסתכל על אלו שנופשים יותר בגבוה ומקנאאם אני ישנתי באוהל, הם ישנו בבונגלו עם מזגן וכשאני לנתי באכסניית נוער הם כבר מזמן שכשכו בבריכה במלון, וכשאני התכלבתי בבטן האוניה, הם פתחו חלון, לים-התיכון, ודפקו סלפי מהבריכת אינפיניטי שלהם או נהנו מנוף לקתדרלה והזמינו המון רום-סרוויסותראו אותי עכשיו, בריזורט יוקרתי, עם בריכת אינפיניטי וחלון לנוף אינסופי, מת לגעת בקינוחים, מפחד לדרוך בחדר כושר ומוכרח להיות בשקט כל הזמןמסתכל על חוף הים הצמוד, שחצי ממנו מפנק אך שומם ומחכה לאורחי הריזורט בלבד והחצי השני ציבורי ושמח ושוקק אדםמסתכל, ומקנא.
עו״ד אלון לב
מתארגנים לטיסה, ליעד אינסטגרמי והילדים יושבים על המזוודות ושלפו את כל הארטילריה הכבדה ארזו קרמים לחצי מהאיברים בגוף ומכשירים חשמליים לחצי השני ולוק-שיתוק לכל לוקיישן, ואללה ודוניה, עד שהמזוודה היקרה רצח בהלוך, כבר לא תספיק, לקניות של החזור וואלה זוכר את עצמי בגילם, נוסע בקיץ עם ההורים, פעם לכנרת ופעם לחוף דור ופעם לאילת, שם עלי גופייה דהויה, מכנסי ספורט שנהפכו לבגד-ים, שקפקפים וחכה חיים פשוטים, בלי e סים ובלי בטיח, נדחסים במושב האחורי באוטו עם הכנה למאוורר, ובערב מוציאים ממקרר ציבורי נוטף, בשר מופשר על-הכיפאק ילדות שלא תחזור.
עו״ד אלון לב
עורכת-דין אחת שאני מכיר, לא חשוב שמות, חוגגת היום יומולדת ולא באה בבוקר לעבודה אמרתי לעצמי, בטח תעשה גשר מהיום עד יום ראשון, ונראה אותה חזרה במשרד, רק ביום שני אממה, לפני דקה הפרינססה נכנסה למשרד, עם משקפי שמש על הראש וכוס קפה ביד מסתבר שבגלל שחופש גדול עכשיו, היא השאירה את הילדים עם הבעל בבית, ובאה לקשקש עם חברות בטלפון, בשקט בעבודה אשכרה, חוגגת את החיים.
עו״ד אלון לב
הדייל בדלפק הציע מיוזמתו לשדרג אותנו און-דה-האוס, למושבי הבטיחות, שליד יציאת החירום אז לקחנו 4 מושבים, וככה ישבתי בסבבה שלי, שורה אחרונה במעבר, עם טיפל׳ה יותר מרווח לרגליים, מבסוט שהשגתי משהו בחיים, בחיני-חיני-חינם אממה, טיסת שכר, מתופעלת ע״י צוות דיילות זר ומנוכר, קפדניות ומעירות על כל שטות, ועל המזל שלי, הדיילת הראשית, התיישבה מאחורי, ופתחה עלי זוג עיניים של נץ אמרתי לעצמי, נדפוק סלפי לשלוח להורים ואיך שהבייביסיטר ראתה מצלמה, פתאום היא דחפה ראש לפריים, שיחקה אותה נחמדה, ואפילו דפקה חיוך לך תבין.
עו״ד אלון לב
מוקדם על הבוקר, נכנסתי למעלית במשרד, ומבפנים חיכה לי ריח מגרה של סנדוויצ׳ים ועוגיות וכל טוב עמד שם שליח גבוה, שהחזיק על הכתפיים 2 ארגזים עמוסים, אבל גם כשנעמדתי על קצות האצבעות, לא יכולתי לראות, מה יש לו מבפנים ?! כמובן שקינאתי רצח בכל הנבלות, שהולכים לדפוק ארוחת בוקר של הלייף במשרד, בזמן שאני מסתפק ביוגורט, רק בשביל לשמור על המשקל המעלית טיפסה בין הקומות, הריח והסקרנות רק התגברו,אבל לא היה לי נעים לבקש ממנו לתת לי לפשפש לו בארגזים, כדי שלא יחשוב שאני חתיכת פסיכופט… אז במקום זה, חיכיתי שהבן-אדם לא ישים לב, הרמתי את הטלפון גבוה גבוה באוויר, וצילמתי את הכל מלמעלה, כמו בן-אדם תרבותי מפה לשם, נשארתי רעב וסקרן.
